הדלת

הפרולוג פתח את הדלת בשאלה ”איפה זה השתבש?”, והספר עבר דרכה עם שלושה טקסטים עתיקים ואדם אחד, רובין. לאורך הדרך נראו הטקסטים כשלושה מודלים שונים: הולדת השפה בספר בראשית, החיים תחת החוק באיגרת אל הרומים ונפילת העיר בחזון יוחנן. בסופו של דבר הם מודל אחד, ששלושת שלביו באים זה אחר זה בהכרח, בקנה המידה של אדם אחד ושל האנושות כולה. השלב הראשון מספר כיצד ההחטאה מתחילה, השני כיצד הסטייה שלה גדלה, והשלישי כיצד שלטונה מסתיים. כך הדלת שנפתחה בפרולוג נסגרת עכשיו מאחורינו.

בשלב הראשון האדם נכנס אל השפה ומתחיל לכוון. הוא נותן שמות לבעלי החיים, מקבל את הגבול הראשון ורואה את עצמו מבחוץ, כמו במראה, ובאותו רגע המטרה נעשית דבר שיש לשמור עליו. מן השמירה מתחילה ההחטאה: הכוונה עוברת מן המטרה אל האמצעי להחזיק בה, ואיש בתוך הסיפור אינו רואה זאת. ספר בראשית מספר זאת בגן בשני פרקים קצרים, ואותו סדר חוזר בחייו של כל ילד הלומד לדבר ובהיסטוריה המוקדמת של האנושות. השאלות ”איכה?” ו”מי הגיד לך?” נשארות פתוחות ומחכות לקורא שיזהה בהן את מקומו.

בשלב השני ההחטאה נחווית מבפנים, ובהיסטוריה הסטייה שלה גדלה יותר מדי. פרק 7 של האיגרת אל הרומים מתאר אדם הרואה שהוא חי תחת החוק ואומר זאת בקול: הוא רוצה בטוב ואינו מגיע אליו (7:19), ומשנראה, המנגנון אינו שולט עוד. בפרקים 9–11 אותה תנועה נראית בקנה המידה של העמים, כשהמעידה של ישראל פותחת את הסיפור לכל העמים והסטייה גדלה עד כדי כך שאי אפשר לתקן אותה מן המקום שבו עומדים. החניון של רובין הוא הצורה הפרטית של השלב הזה, והזעקה של זמננו היא צורתו המשותפת. בשתיהן מאמץ גדול יותר רק מאיץ את הקריסה.

בשלב השלישי הסטייה מתיישבת, אבל לא בזכות ביצוע טוב יותר. העיר בחזון יוחנן נופלת מבפנים, כי היא מכלה את מה שנבנתה להגן עליו, ואותה נפילה משחררת את מי שכילתה. ההתרה היא שינוי מקום: המנגנון נעשה גלוי, האדם עומד על הסיפור ולא על המדדים שלו, וההחטאה מאבדת את שלטונה אף שאינה נעלמת. פאולוס קורא למקום הזה en Christō, חיים תחת החסד, וחזון יוחנן מתאר אותו כעיר שאת מימיה אי אפשר לקנות. ההכרה היא הדלת למקום הזה, והיא פתוחה עוד לפני ההתמוטטות.

לשאלה של חברי, ששאל אותה פעמים כה רבות, יש עכשיו תשובה: שום דבר לא השתבש. ההחטאה, שהתחילה עם השפה ונעשתה גלויה רק כשאי אפשר היה עוד לעקוף את הסטייה שלה, היא חלק מן העלילה, בקנה המידה של אדם ושל ההיסטוריה. כשהדלת של השאלה ”איפה זה השתבש?” נסגרת, נפתחת דלת אחרת, והמבט פונה מן העבר אל העתיד. אם ההחטאה היא צורת העלילה, העלילה מראה גם לאיזה כיוון התנועה ממשיכה, אף שאינה אומרת מה יקרה. על סף הדלת השנייה נשאלת השאלה ”איפה אנחנו עומדים עכשיו?”, ומשם מתחיל הספר הבא בסדרה.