חומר נלווה
הערות
1. האבחנה
- לין וייט הבן, “The Historical Roots of Our Ecologic Crisis”, Science 155 (1967): 1203–1207.
- איין מקגילכריסט, The Master and His Emissary (2009).
- בריאן כריסטיאן, The Alignment Problem (2020).
- ויליאם סטנלי ג׳בונס, The Coal Question (1865): יעילות וצריכה עולה.
- ג׳ק קלארק ודריו אמודאי, “Faulty Reward Functions in the Wild”, OpenAI, 2016 (הסירה של CoastRunners).
- קרוליין היקמן ואחרים, “Climate anxiety in children and young people and their beliefs about government responses to climate change”, The Lancet Planetary Health 5 (2021): e863–e873.
2. דקדוק של תנועה
- אריסטו, הפואטיקה 6 (עלילה), 11 (תפנית והכרה), 13 (hamartia, חמרטיה).
- טיפוסי סיפורים: מפתח ארנה–תומפסון–אותר; סינדרלה היא טיפוס ATU 510A.
- פ. ו. דייסון, א. ס. אדינגטון וצ. דייווידסון, “A Determination of the Deflection of Light by the Sun’s Gravitational Field”, Philosophical Transactions of the Royal Society A 220 (1920). המדידות נערכו ב־29 במאי 1919.
- רומ׳ 3:23 (hēmarton, “החטיאו את המטרה”).
- תומס הייל, השערת קפלר (1998); הבדיקה הפורמלית בפרויקט Flyspeck הושלמה ב־2014 (הייל ואחרים, Forum of Mathematics, Pi 5, 2017).
- Google DeepMind, AlphaProof ו־AlphaGeometry 2: בעיות מן האולימפיאדה הבינלאומית במתמטיקה ברמת מדליית כסף, פתרונות שנבדקו ב־Lean (2024).
3. ספר בראשית
- בראשית 2–3, מתוך המקור העברי.
- בר׳ 3:9, “אַיֶּכָּה”; 3:11, “מִי הִגִּיד לְךָ”
- בר׳ 3:21–24: כותנות העור, עץ החיים והדרך השמורה (פרק 7).
- רומ׳ 5:12 (פרק 7).
- גילי ההתפתחות של הילד (פרק 2) הם ממוצעים משוערים.
4. האיגרת אל הרומים
- מספרי הפסוקים הם נקודות ביקורת: כל משפט מתאר את תנועת הקטע, ואפשר לבדוק אותו בפסוק שצוין. המונחים של פאולוס מתורגמים לפי מה שהם עושים בתנועה: nomos כאמת המידה או המדד; הזעקה של 7:24 כאורח חיים ששוחק את מה שהוא מושיט אליו יד, ולא כמוות גופני; en Christō (“במשוח”) כמיקום בתוך הסיפור; epignōsis (10:2) כהכרה; telos (10:4) כתכלית וכסוף.
- רומ׳ 5:12–14; 5:20 (5:20 נבדק מול ESV).
- רומ׳ 7:7–10; 7:13; 7:18–19; 7:24.
- רומ׳ 8:1; 8:3 (8:3 נבדק מול ESV).
- רומ׳ 9:1–5; 9:31–32; 10:2; 10:4.
- רומ׳ 3:9; 3:23; 9:30; 11:1; 11:11; 11:17–21; 11:25–26; 11:32; 11:33.
- זמן כתיבת האיגרת: בסביבות שנת 57.
- סדר הקשר והכללים: שמות 20:2 בא לפני הדיברות; על שמירת הכללים כהישארות בתוך ברית קיימת ולא כהשגת כניסה אליה, ראו א. פ. סנדרס, Paul and Palestinian Judaism (1977), “covenantal nomism” (נומיזם בריתי).
- רומ׳ 16:25–26: האיגרת מסתיימת בחשיפה (apokalypsis) של מה שהיה נסתר במשך עידנים ארוכים ועכשיו מוצג לכל העמים.
5. חזון יוחנן
- חזון יוחנן 17–18, בתרגום מן היוונית.
- חז״י 13:11: לדמות יש “שתי קרניים כשל שה”. השה הוא הדמות המרכזית של חזון יוחנן (5:6), ומאחוריו עומד שה הפסח, אות הברית והשחרור (שמ׳ 12). דיבורו של הנחש מזכיר את ההונאה בגן (בר׳ 3:1, 3:13).
- חז״י 13:14–15 ממשיך דימוי מספר דניאל: הכוח מבטל את התמיד, העבודה היומיומית של הברית, ומציב במקומה צלם משלו (דנ׳ 8:11–13; 11:31; 12:11; מבחינה היסטורית אנטיוכוס הרביעי, 167 לפנה״ס). השוו דנ׳ 3, צלם הזהב.
6. הכרה
- הלן קלר, The Story of My Life (1903).
7. מדד הזמן
- מר׳ 1:15: peplērōtai ho kairos, “העת מלאה” (kairos ו־khronos, פרק 6).
- אריסטו, הפואטיקה 6 (katharsis), 11 (תפנית והכרה), 18 (lysis, ההתרה).
- רומ׳ 7:12; 7:24; 8:1; 16:25–26.
- חז״י 1:1 (apokalypsis).
- לין וייט הבן (1967), איין מקגילכריסט (2009) ובריאן כריסטיאן (2020): ראו מסה 1.
- ג׳ק קלארק ודריו אמודאי, “Faulty Reward Functions in the Wild”, OpenAI, 2016.
- הלן קלר, The Story of My Life (1903): משאבת המים בטוסקמביה, אפריל 1887.